עגורן הממוקם בשטח ציבורי ומעל גינת בניין ברמה"ש לא יוזז למקום חלופי - פסקדין
|
רע"א בית המשפט העליון |
3533-09
1.9.2009 |
|
בפני : 1. א' א' לוי 2. ע' ארבל 3. י' דנציגר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. נציגות הבית המשותף 2. ברחוב הפרחים 7 רמת השרון 3. עודי בכור 4. אילנה קלינצויג בן נפתלי 5. יונתן פרי זן 6. ויקטור גוליאט עו"ד ל' זילברמן עו"ד ג' זיו |
: 1. ירון עיון 2. אליהו עיון 3. אברהם עיון 4. מרים עיון 5. מתתיהו גנור 6. שי שלום 7. מנרב אחזקות בע"מ 8. עיריית רמת השרון 9. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה-רמת השרון עו"ד מ' בנקי עו"ד י' מ' בויאר |
| פסק-דין | |
השופטת ע' ארבל:
1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' צ'רניאק), לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (ס. הנשיאה כב' השופטת ז' אגי) שלפיה נדחתה בקשתם של המבקשים ליתן צו מניעה זמני.
עובדות
2. המבקשים הינם דיירי בניין משותף הממוקם ברחוב הפרחים 7 ברמת השרון (להלן: הבניין). במקרקעין הסמוכים לבניין החלה בנייתו של מבנה חדש, ולשם ביצוע עבודות הבנייה הוצב במקום עגורן צריח, לאחר שהתקבל לכך היתר העירייה. העגורן הוקם בשטח ציבורי צר מחוץ לאתר הבנייה, השייך לעיריית רמת השרון, היא המשיבה 8, ומפריד בין אתר הבנייה לבין הבניין שבו מתגוררים המבקשים. העגורן ממוקם כעת באופן שזרועו האחורית, הנושאת את משקולת האיזון, חורגת לחלל הרום של הבניין, מעל גינת הבניין. משקולת האיזון הינה רכיב בטון המוצמד בברגים לזרועו הקצרה של העגורן, אשר מטרתה לאזן את משקל המטען המונף על ידי העגורן.
השתלשלות ההליכים והחלטות בתי המשפט דלמטה
3. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לצו מניעה קבוע, צו עשה וצו לסילוק יד כנגד הצבתו של העגורן, וכן תביעה כספית נגד המשיבים עקב נזקים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מהצבת העגורן. במקביל הוגשה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, הדורש כי תופסק עבודת העגורן, וזה יועבר למיקום חלופי המרוחק מבניין מגוריהם. בית משפט השלום דן בבקשה, ואף מינה מומחה מטעמו אשר בחן את מידת הסיכון שבמקום הצבתו הנוכחי של העגורן, והציע מיקומים חלופיים. בסופו של יום, החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה, בנמקו שלא עלה בידי המבקשים להוכיח כי מיקומו של העגורן יוצר סיכון ממשי ויוצא דופן לחייהם ולרכושם. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח שקיים מיקום חלופי שרמת הסיכון הסביבתי הנשקפת מהצבת העגורן בו הינה פחותה. בית משפט חתם החלטתו בקביעה כי ניתן לצמצם את הסכנה הנשקפת ממשקולת העגורן על ידי כך ששטח הגינה יגודר ולא ייעשה בו שימוש במשך תקופת פעילות העגורן, תוך פיצוי דיירי הבניין בגין הפגיעה בהם עקב מניעת הנאתם מן הקרקע המגודרת, לאורך התקופה האמורה.
המבקשים לא שבעו נחת מן ההחלטה, וביקשו לערער עליה בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את בקשתם, תוך שהוא מפנה להלכה הפסוקה שלפיה ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, אלא בנסיבות חריגות (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.98); ע"א 418/79 תאני נ' כהן, פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסמה, 15.5.97); רע"א 8267/07 סאמר נ' מוסא (לא פורסמה, 14.10.07)), אשר לא התקיימו במקרה זה. בית המשפט הוסיף כי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה. זאת, לאחר שמצא כי החלטתו של בית משפט השלום אשר בחן את הבקשה באופן מעמיק, ושקל את המלצות המומחה שמינה מטעמו, אינה בלתי סבירה ואין מקום להתערב בה.
טענות הצדדים
4. טענתם העיקרית של המבקשים הינה כי מיקומו העכשווי של העגורן יוצר סיכון בלתי סביר לשלומם של דיירי הבניין ועוברי אורח, שאותו מבקשים הם מבית המשפט למנוע. כמו כן, נטען כי אין זה ראוי שהתקנות הקיימות בעניין הצבת עגורן (תקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), תשכ"ז-1966 (להלן: תקנות עגורני הצריח)) אינן מתייחסות לחובת הקבלן והעירייה להבטיח את בטיחות הציבור המצוי בסביבת העגורן, ומסתפקות בדאגה לבטיחות העובדים באתר הבנייה בלבד. לטענתם, הסיכון הרב הטמון בסיטואציה שבה פועל העגורן מעל אזור מגוריהם, ובפרט מעל גינת הבניין, מקים אינטרס ציבורי המצדיק את התערבותה של ערכאה זו. לביסוס טענה אחרונה זו, מפנים המבקשים לחוות דעת המומחה שמינה בית משפט השלום, אשר קבע שטמון סיכון בהותרת העגורן במקומו הנוכחי.
5. מנגד, טוענים המשיבים כי הסיכון הכרוך בהותרתו של העגורן במקום שבו הוא הוצב הינו מינורי בלבד, והוא אינו מצדיק את ההוצאות הגבוהות הכרוכות בהעברתו למיקום חלופי. כן טוענים הם כי המיקומים החלופיים שאותם מציעים המבקשים אינם אפשריים מבחינה מעשית, ומוסיפים כי העברת העגורן לכל אחת מן החלופות המוצעות על ידי המומחה עשויה להמיר את הסיכון הנשקף למבקשים בסיכונים אחרים כדוגמת זה שיישקף לעוברי האורח בכביש הסמוך לאתר הבנייה ולאחרים השוהים באזור בסיכון. לצד זה מעלים המשיבים טענות שונות הנוגעות למקצועיותו של המומחה שמונה על ידי בית משפט השלום, אשר לגרסתם, אינה מספקת.
במסגרת הדיונים בבקשה בבית משפט זה, העלו המשיבים הצעה להסדר אפשרי. במסגרת ההסדר, יישאר העגורן במקומו; המבקשים יימנעו, למשך תקופת הבנייה, משימוש בחצר הבניין מעליה חולפת זרוע העגורן; והמשיבים, בתמורה, יפצו את המבקשים על אי השימוש בחצר על פי הערכת שווי שתיערך על ידי שמאי המוסכם על הצדדים. המבקשים סירבו לקבל את ההסדר.
דיון
6. לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטנו לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כבערעור. עם זאת, לאחר שעיינתי בטיעונים, בנספחים שהוגשו על ידי הצדדים ובהחלטות בתי המשפט דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות.
סעד זמני
7. כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (טרם פורסם, 6.6.2006) (להלן: פרשת שלמה אליהו); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700 (2005)). עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני (פרשת שלמה אליהו). בהמשך נבחן את התקיימותם של תנאים אלה במקרה דנן.
8. במקרה דנן קיימת זהות בין הסעד הזמני המבוקש בהליך שבפנינו לסעד הקבוע המבוקש בהליך העיקרי. עקב כך, קבלת הערעור בהליך זה עלולה, במידה רבה, לייתר את המשך הדיון בהליך העיקרי. בעובדה זו אין כשלעצמה כדי לשלול מתן סעד זמני כשזה נדרש, אך שיקול זה מצטרף לשיקולים נוספים שיילקחו בחשבון במסגרת ההחלטה בבקשה (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות ייצור פ"ד מז(5), 165(1993)). לאור ייחודיותו של המקרה דנן ודחיפות הטיפול בו, אין מנוס מלדון במסגרת הבקשה לסעד זמני בצורך במתן הסעד הקבוע עצמו.
סיכויי התביעה
9. הערכת סיכוייה של התביעה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני הינה לכאורית בלבד ותלויה בחומר העומד בפני בית המשפט במועד הדיון. הערכה זו אפשר ותשתנה לאחר שיוצג בפני בית המשפט מלוא חומר הראיות במסגרת ההליך העיקרי.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|